<h1>ספר מצות זמניות הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ואתחיל עתה במשפטים הפרטיים לתפלת י"ח וסדרה. ואומר כי יען היות כונת תקון התפלה כדי להקריב הנפש ולהבדילה לאל יתברך, ולהשתחוות אליו במיני השבח בהודאה לשמו, ובקשת צרכיו ממנו ולהשפיע כל מה שהיא נכספת אליו. ויקשה על המון העם ברירת עניני הדברים שהם צריכים להם בכל עת וזמן. לכן תקנו לנו הראשונים ז"ל עניני הדברים שצריכים להם רוב כתות בני אדם בתקון וסדר ובלשון מוכן צח בי"ח ברכות. ואין אדם רשאי להחליף שום דבר בסמיכותם וסדרם, למה שאמרו בתלמוד מגלה, הקורא את המגלה למפרע לא יצא תנא וכן בהלל וכן בק"ש וכן בתפלה, תפלה מנלן דתניא שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר לפני ר"ג ביבנה, א"ר ירמיה ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר. ומפני שהיה ר"ג אחרון לזקנים זמן ארוך אינו רחוק שאולי נשתכח סדרם והשיבם שמעון הפקולי. וכלן הן מכונות אליו. ואם הן עתה י"ט ברכות, כבר ביארנו שברכת המינין ביבנה תקנוה, כמו שאמרנו [ברכות כ"ח ע"ב] אמר להם ר"ג כלום יש כאן אדם שיודע לתקן ברכה למינים, ירד שמואל הקטן ותקנה. ובזאת הן י"ט ברכות. ובפרק תפלת השחר [שם] [אמרו] הני י"ח ברכות כנגד מאי אמר ר' הלל בריה דר' שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש ריב"ל אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה. והם שאלו הני תמני סרי תשסרי הויאן. והיתה התשובה ר' לוי אמר ברכת המינים ביבנה תקנוה, לדעת [ר'] הילל כנגד אל הכבוד הרעים לרב יוסף כנגד אחד שבק"ש לריב"ל כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
והברכה הראשונה מהן היא אבות כנגד ראש המזמור הבו לי"י בני אלים. כאילו אמר תנו הודאות לאל יתברך, והם האבות. והברכה השניה גבורות, כנגד הבו לי"י כבוד ועוז. והעוז והגבורה הם שני דברים בענין אחד. ונקרא גבורות מפני שנכללו בהן גבורת גשמים וגבורת תחיית המתים. וכמו כן ירידת הגשם היא חיי העולם. ועוד כי תחיית המתים תשתתף לירידת הגשמים שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך. וברכה השלישית קדושת השם ר"ל אתה קדוש, כנגד הבו לי"י כבוד שמו השתחוו לי"י בהדרת קדש. וסמיכות ברכת בינה לקדושת השם סמך לכתוב והקדישו את קדוש יעקב וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה. וסמיכת ברכת תשובה לברכת בינה בגלל הכתוב ולבבו יבין ושב ורפא לו. וברכת סליחה לברכת תשובה לכתוב וישוב אל י"י וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ושמו הגאולה ברכה שביעית מפני שעתידה להיות גאולת ישראל בשביעית. וכן אמרו, א"ר חייא בר אבא לפי שישראל עתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. ורפואה בשמינית, מתוך שמילה ניתנה בשמינית וצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית. וברכת השנים בתשיעית, א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים, דכתיב בהו שבור זרוע רשע, ודוד כי אמרה במזמור תשיעי אמרה. וסמכו ברכת קבוץ גליות לברכת השנים, לאומרם ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. וכיון שנקבצו גליות עושה דין ברשעים, דכתיב ואשיבה ידי עליך וגו' ואשיבה שופטיך כבראשונה. וכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינים. וכולל אדום עם המינים שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו. וכיון שכלו המינים מתרוממות קרני צדיק שנאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. והיכן מתרוממות קרני הצדיקים בירושלים. וכיון שבאו לירושלים בא דוד, שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את י"י אלהיהם ואת דוד מלכם. וכיון שבא דוד באה התפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. ואח"כ עבודה דכתיב עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. וכיון שבאה עבודה באה הודאה, שנא' זובח תודה יכבדנני, ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה שנא' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת. ושאלו ולומרה מקמי עבודה. והיתה התשובה מי קתני לעשות מעשות כתיב, שיורה זה כי הברכה אחר הקרבן. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וברכה של הקב"ה שלום היא שנאמר י"י עוז לעמו יתן י"י יברך את עמו בשלום. זאת היא סבת תקון י"ח ברכות על הסדר, שהן לפי שכתוב בתלמוד מגילה.
ומששים יום אחר תקופת תשרי עד הפסח שואלין את הגשמים בברכת השנים [תענית י' ע"א], ואומר ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה בגשמי רצון. והראשונים ז"ל קצרו הברכות אשר מאתה חונן עד שומע תפלה וביררו העיקר של כל אחת ואחת בברכה אחת לקצר בה בשעת הדחק, או מי שהיה יוצא לדרך. ואומר אבות וגבורות וקדושת השם ואח"כ "הביננו י"י אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבינו ליראתיך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקינו ממכאוב ודשנינו בנאות ארצך והנפוצים מארבע רוחות תקבץ והטועים בדעתך תשפוט ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה י"י עונה בעת צרה וצוקה ופודה ומציל בא"י שומע תפלה". ורצה ומודים ושים שלום. ויוכל התפלל זאת התפלה כל ימי השנה, ויוצא בה ידי חובתו, זולתי ליל השבתות והמועדים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. וכמו כן אין להתפלל אותה בימים שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
<h2>דף כא.</h2>
ולמדנו מפי השמועה כי מרע"ה תקן לישראל לקרוא בס"ת ברבים בשני ובחמישי, שלא לעמוד שלשה ימים רצופים בלי שמיעת דברי תורה. כמו שאמרו במכילתא, וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו, לפי שפירשו מדברי תורה שנמשלו למים. לפיכך תקנו זקנים הראשונים שיהיו קורין בתורה בכל שבוע ושבוע שלשה ימים. והכונה בזה כי כמו שלא יוכל אדם לעמוד שלשה ימים בלא מים כך אין לו לעמוד בלא תורה. ונהגו לקריאת התורה בהמון ביום שני ויום חמישי הפרשה מכל שבוע. וכבר היה (השבת בעצמו מובחר), [אבל בחרו] אלו הימים [לפי שהם] ימי עבודה, ולצום בשני וחמישי, ולתקן תקנות ולשפוט הדינים, כדי שלא ישאר אדם בלא עבודת האל שלשה ימים. ועזרא הסופר תיקן לקרוא בס"ת ברבים בשני ובחמישי ובמנחה בשבת שלשה אנשים כהן לוי וישראל, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.
<h2>דף כג.</h2>
ונהגו ב"א שיאמר ש"ץ תחנונים בשני וחמישי אחר כלותו מלחזור תפלת שחרית. אח"כ נופלים על פניהם במזמור לדוד לך י"י נפשי אשא. יכסה כ"א פניו, ויטה ראשו לצד אחד, כאומרם אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דכי נפלי אאפייהו מצלי אצלויי. ונהגו ב"א להטות פניהם לצד שמאל. אח"כ יאמר ש"ץ תחנה. אח"כ קדיש.
<h2>דף כג:</h2>
ולא יאמר קדושה ולא קדיש ולא ברכו בפחות מעשרה ב"א בני מצוה, למה שאמרו כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל.
